כריזמה – מתת אל ביוונית. משהוא שאי אפשר להסבירו במונחים רציונליים. זה מונח שהתייחסותו הייתה בעיקר למנהיגים, כי מקור הכוח של הכריזמה זה האישיות של האדם. הכוח להשפיע, למגנט, לגרום להאמין למשהו מסיים, זה נחשב מתת אל.
בספרות הדיון מורכב וביקורתי כי כריזמה יכולה להיות דבר רע או דבר טוב. יש כריזמה רצחנית כמו היטלר, דיוויד כורש וכו', לצד כריזמה טובה כמו בן גוריון, בגין ועוד, שדאגו לקבוצה שלהם ולא לעצמם.מנהיגות כריזמטית – אישית:
דאגה לצרכים האישיים
מניפולציות רגשיות
תלות של הכפיפים / הקבוצה / הקהל לצרכיו של המנהיג
פרקטיקות של איומים / הפחדה / סחיטה רגשית
זה אנשים שיכולים להיות מאוד מסוכנים, אנשים שיכולים להיות בכל מקום בכל זמן (דמוקרטיות וכו') הבעיה העיקרית זה שבכל מקום זה הולך לכיוון שלו.מנהיגות כריזמטית – חברתית:
דאגה לצרכי אחרים
התחשבות גם באינטרסים של בעלי עניין נוספים
חזון שמנוסח במונחים חברתיים ומבוצע ככזה.
אדם שיותר דואג לאינטרסים של אחרים ומתחשב בצרכי אחרים. יש לו גם את האינטרס שלו אבל הוא גם דואג לאחרים לאחר בחירתו למשל.
המנהיג הזה כשמו כן הוא. הוא פועל בדרך כלל למען החברה. לא רק האינטרס האישי שלו הוא חלק מהעניין אלא גם האינטרס של העניין. במבחן התוצאה הוא דואג יותר לאחרים. בתקופה שלו אנשים נלחמים פחות וחיים יותר טוב.מנהיגות כריזמטית אישית – דאגה לצרכים אישיים (סוג של נרקסיזם) מול מנהיגות כריזמטית חברתית – בה דאגה לצרכי הכלל.