מאמרים אקדמיים

שידול- העברות המילוליות הקשורות לחופש הביטוי , המאפיין אותם שהם לא מכוונות לאדם מסוים , הם מכוונות לאדם בלתי מסוים או ציבור. הביטויים לא מכוונים לאנשים ממוקדים בציבור זה.

והסתה- היא יותר ממוקדת כאשר פונים לאדם או אנשים מסוימים ומנסים לשכנע אותם לעשות פעולה שהיא פעולה פלילית . כאשר מסיתים לאלימות , מסיתים ציבור בלתי מסוים לאלימות. הכתובת היא שונה.

שידול האדם ממוקד פרטני אם השידול הצליח יביא לעשייה בהצלחה של אותו מעשה.
שידול לאלימות הינה עבירה נגזרת מעבירת האלימות.

שידול- אם מצליח מביא להגשמת העבירה. אנו יודעים להצביע על הקשר המדויק שבין הדברים. הזולת שהשתכנע יצא לבצע.

הסתה- אין לנו ביטחון שאותה הסתה אכן תביא לתוצאות המסיתות וקשה לייחס את עניין ההסתה לעניין התוצאה. בדר"כ כאשר מעמידים אנשים על הסתה ומדברי םעל אותה רמת וודאות עוד יותר קשה להוכיח מכיוון שעובר זמן עד ההעמדה לדין והדברים לא הגשימו את עצמם ולכן אין ודאות קרובה ואין עבירה בגין שידול ידוע.

כשמעמידים אדם על שידול ידוע כי זה הצליח לו, אם זה לא הצליח ניתן לחשוב על ניסיון לשידול.

הסתה – יש להוכיח שהאלימות היא תולדה של ההסתה. האדם יכול לטעון שהוא דיבר באופן כללי. קשה להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההסתה עצמה לבין תוצאת ההסתה.

בשידול אם לא מצביעים על הקשר – אין שידול. אם לא מצביעים על כך שהאדם יצא לבצע כתוצאה מהשידול – אין שידול. אם המבצע בכל מקרה התכוון לעשות את הדברים אז אין קשר לשידול.