מאמרים אקדמיים

התנהגות ארגונית - גישת המערכות הפתוחות

מתי בתחום מדעי הניהול מפסיקים לדבר על יחסי אנוש ובשפה של גישות של סדר ומתחילים לדבר בשפה של מערכות?

1970, המדע מתחיל לעבור לשיחה במילים. התיאוריה מתמקדת ביחסי הגומלין הדינאמיים שבין ארגונים וסביבתם. 

עד 1970 – יודע לענות על 2 שאלות:

  1. מה לעשות כדי להשיג סדר? וובר – גישות קלאסיות.
  2. איך לעשות זאת? איך להתייחס לאנשים? הוטונג וכל אסכולת יחסי אנוש.

ב 1970 אומרים איך ניתן להבין ארגונים רק מהסתכלות פנימה? והתיאוריה אומרת שההסתכלות הכרחית אבל לא מספקת. לא ניתן לנהל ארגונים רק בכך שאנו יודעים מה לעשות בפנים. חסר לנו החוץ – הסביבה. זוהי התפנית של שנות ה 70, המדע מקבל הסכמה רחבה שנצטרך להעמיק את ההבנה של יחסי הגומלין הדינאמיים בין הארגון והסביבה שלו. והדגש בניהול יצטרך להיות יותר שם. למה דווקא אז? למה לא מספיק שנדע את הבפנים? 

  1. יותר תחרות – לא סתם יותר תחרות אלא תחרות אחרת. שווקים מתעוררים, לא רק שיש יותר תחרות אלא כבר יש יותר תנופה בגלובליזציה וזה מתחיל לשנות את חוקי המשחק. 
  2. הטכנולוגיה – פתחה לנו הרבה חברות שנכנסו לשם מנועים, ולמדנו לנהל את הבלגן באמצעות כלי הסדר. סוג חדש של טכנולוגיה, אנחנו עושים סיבוב על מהפכה טכנולוגית, תעשייתית, אלא שאז אנחנו קוראים לה מהפכת המחשוב – בשנות ה 70 אנחנו מקבלים זרעים ראשונים של 2 המהפכות: תעשיית המחשוב והאינטרנט. 

בסביבה העסקית (לא רק) מתרחשים שינויים משמעותיים מאוד והסביבה מתחילה להיות גורם משמעותי מאוד בניהול. השינויים מתחילים מיד לאחר מלחמת העולם השניה,45', העולם מתחיל ללקט את הפצעים. אבל, השינויים שהתחילו שם ממשיכים עד היום הזה. אם נחלק את השינויים

1950-1960 תחילת שינויים משמעותיים בסביבה העסקית: 

  • שוב...טכנולוגיה.
  • תחרות
  • הצרכן – הופך ללקוח – התחלת תהליך השתנות גדולה במאפייני האיש הזה. ההנחה היתה שהאיש הזה הוא צרכן – הוא צריך אותנו. לאט-לאט אנו רואים את המילה צרכן נעלמת.

המהפכה הטכנולוגית - הם מתחילים לפזר ביטנט לימים הוא הפלטפורמה של אימייל וכל האינטרנט מתחיל. העולם בין המלחמות פיתוח טכנולוגיות אבל הם שימשו לשימושים צבאיים באופן טבעי. אחרי המלחמות העולם נרגע ונשאר עם הפיתוחים. לימים מסתבר שכמו שהצבא צריך לקלוט מידע ולפענח אותו – כך גם החברות. ועושה אפליקציה של זה לסופר מרקט למשל. הסופר-מרקט רוצה לדעת מי גונב. ניתן לעשות לה שימושים לשוק התעשייתי. 

אנו רואים טכנולוגיה חדשה, הכבשה של תחילת המאה – הולכת ונושאת מאפיינים חדשים: מנועי הקיטור:

  1. ENIAC 1945 – מחשב ענק, הושק והתחיל לעבוד. סימבול לצמיחה של טכנולוגית המחשוב.
  2. הספוטניק הראשון שמשוגר לחלל ב 1957, הוא טס לחלל ואנו אומרים שמתחילה התחלה של תקשורת  לווינים. 

כשאנו מסתכלים על הטכנולוגיה שמתחילה להתפתח מסוף מלחמת העולם ועד לימנו אנו, אנו רואים אותה נושאת מאפיינים ברורים ומסודרים.

מאפייני הטכנולוגיה החדשה:

  1. אנו רואים טכנולוגיה עתירת – ידע. טכנולוגיות שכמות הידע שמושקעת בהם, כמות הידע שנחוצה לכל פיתוח טכנולוגי הולכת וגדלה. זה יוצר בעיה שהולכת ויוצרת – יש צורך במומחים, ידרש ניהול אחר – כל מה שוובר לפני 100 שנה הזהיר אותנו. 
  2. עתירת הון – טכנולוגיות שיושבות על יותר כסף ויותר הון. הארגון הקטן – הכוח שלו נחלש. התרופה היא שצריך שותפים בעלי כסף, ידע. הרעיון הוא שהשוק מתחיל להבין שאנחנו נעשה פולים גדולים של משאבים משותפים. נלמד לשתף פעולה, לגייס כספים, המשימות מתחילות להיות יותר מורכבות.
  3. הטכנולוגיה החדשה של שנות ה70 והלאה הולכת ונהיית יותר ויותר עתירת שינוי – מחזור החיים של המוצר הולך ומתקצר. יש פה פרדוקס שהולך להיות הבעיה הניהולית. יותר ידע ויותר הון אבל הזמן שמתקצר לי הוא זמן החיים שלו. יש לי את זמן ההובלה, המכירה, תמחור, התייעלות. זה שיש לו מחזור חיים ארוך זה לא אומר שאין לי מלא עבודה אלא אני עסוקה בעיקר בתהליכים הניהוליים הסטנדרטים. 
  4. עתירת סיכון – אני יותר ויותר מסתכנת. 

זה הדפוס הקלאסי שמסביר למה השוק במצב זה הולך למיזוגים ורכישות. 

תוצרים עיקריים:

  1. תעשיית המחשוב שתלך ותתפתח
  2. תעשיית התקשורת. 

שינוי במבנה התחרות: 

    • יותר מתחרים מקומיים (יותר כסף, סף כניסה נמוך). 
    • יותר מתחרים גלובליים.

המלחמה מסתיימת, כולם מסתגרים בבית ושומרים על השוק. המלחמה השניה נגמרת וארה"ב לוקחת על עצמה תפקיד: להוביל פתיחה של כל העולם בסחר בינלאומי. 1947 ארה"ב חותמת על הסכם שנקרא הסכם גט – הסכמים לסחר חופשי. חתומים על ההסכם בהתחלה ארה"ב ועוד 23 מדינות. לימים ההסכם מתרחב עד שהוא לא יכול הסכם והוא ממסד: W.T.O – ארגון הסחר העולמי שהופך להיות ממסד שמנהל ומתגבר את הסחר העולמי. 

  • כניסת שחקנים חדשים (יפן,גרמניה) – לכלכלות היפניות והגרמניות לאחר המלחמה מצב קשה, הן קורסות, תוכנית מרשל עוזרת לשווקים האלה. רואים את גרמניה ויפן מתחילות להיכנס כשחקן משמעותי. 

עד 1970 אנחנו טוענים שבעצם היתה הגמוניה טוטאלית על הסחר. מרבית הסחר יצא למדינות האחרות מאמריקה ומרבית ההשקעות הזרות נעשו בתוך השוק האמריקאי. 

משקיעים מעדיפים שווקים בעלי יציבות כלכלית. המשטר הבטוח יצר פלטפורמה למשקיעים. מאמריקה יצא המון סחורה והיא היתה הגמונית על הסחר העולמי. 

ב 1970 מאבחנים ואין יותר הגמוניה אמריקאית. 1970 מכניסה למגרש עוד הרבה שחקנים חדשים – מזרח אירופה מתחילה לעבור מהפכה משמעותית משוק קומוניסטי לשוק חופשי. לאט לאט מצטרפות לחגיגה מדינות שיתחילו להיות משמעותיות כמו: פולין, צ'כיה, סלובקיה, בולגריה, רומניה. זהו שוק שלא ידע שהוא מוצר מערבי. 1997 מחוקק חוק – חוק המיזמים המשותפים ואומרים לשרים שאפשר לבוא להשקיע בסין, סין פתוחה להשקעות זרות. תפנית בחוקים של ההשקעות הזרות שלה ושל הסחר הלאומי שלה.

מ 1945-50 אחרי המלחמה עד הרגע – עולם שכל הזמן נכנסים יותר ויותר שחקנים חדשים. כיצד זה משפיע על החברות הזרות? 

  • יותר חברות רב-לאומיות (מ 260 ב 1973, ל 77000 שמחזיקות 770000 שלוחות ב 2006). 

והלקוח...

יותר מתחרים, הטכנולוגיה שמכניסה ידע רב דרך עולם התקשורת – מה כל זה עולה ללקוח? הוא יותר בררן, יותר אופציות, כוח בניגוד לחברה מונופולית. התחרות מבחינת הלקוח נותנת לו כוח. 

הלקוח יותר בררן, לא נאמן, ידען, מתוחכם, תובעני – יותר תובעני ממה שהיה אי פעם – התחרות והידע יחד הם שמקנים לו את התובעות. כמו כן הוא יותר ויותר מתערב – מערכות שהיו חסומות בפני הלקוח מערבות היום את הלקוח יותר ויותר. 

זה לא הלקוח של פעם – זה לקוח חדש – איך? גבולות – אני לא יעשה כל דבר שהוא רוצה, אבל איזה דברים אני מסכימה ועד איפה אני לא מסכימה זה שאלות חשובות של גישת המערכות הפתוחות. כל הזמן צריך לעשות אינטראקציה. 

ייתכן מצב שלא צריך מהפכה תעשייתית אלא מהפכה תרבותית – שינוי תרבות של בריטיש לתרבות שאוהבת לקוחות ולא רק נהלים – נהלים! 

וכתוצאה מכל אלה...

  • דגש הולך וגדל על הסביבה
  • יותר תלות – תלות בלקוח, ספקים.
  • יותר צורך בניהול אינטראקציות – יחסי גומלין (שוק ההון, לקוח...)
  • הדגש התיאורטי עובר מהתמקדות בניהול הפנימי – להתמקדות בניהול היחסים עם הסביבה. 
  • גישת המערכות הפתוחות

גישת המערכות הפתוחות –

גישה תיאורטית רחבה שמתמקדת ביחסי הגומלין בין מערכות ארגוניות לבין מערכת העל בתוכה הן פועלות – הסביבה.

הטענה הבסיסית: יחסי הגומלין בין הארגון לסביבה שלו הם בעצם הבעיה הבסיסית ביותר בכל תחומי העיסוק ובכל סוגי המערכות הארגוניות המודרניות. עליו להתאים עצמו לשינויים וינהל עמה משא ומתן דינאמי. ארגון שלא ידע לנהל את יחסי הגומלין האלה לא יוכל לשרוד. 

 

גישת המערכות הפתוחות פותחה ב 1956 ע"י חוקר הונגרי בשם VON BERTALANFFY והגישה אומצה מאוחר יותר לתחום הניהול כמסגרת תיאורטית כוללת להבנת ארגונים. 

כץ וקאהן לוקחים ומאמצים אותה. הם מלווים את הגישה ועושה אפליקציה לארגונים. 

הגישה מניחה 2 הנחות שעליהם יושב כל הטיעון:

  1. היררכיה של מערכות – כל מערכת היא תת מערכת של מערכת על שבתוכה היא חיה, אבל בעת ובעונה אחת היא גם מערכת על עבור תת המערכות שמוכלות בתוכה. הארגון הוא תת מערכת של מערכת העל שלו, של הסביבה, אבל הארגון עצמו הוא מערכת על למערכות שבתוכו (שלוחות, יחידות, מחלקות) וכל תת מערכת תהיה מערכת על עבור היחידות שנמצאות בתוכה. כל זה יגיע עד הפרט. 
  2. לאורך כל ההיררכיה ישנה רגישות מאוד גבוהה – כל תנועה במערכת אחת ששייכת להיררכית מערכות, תייצר תנועה בכל המערכות ששייכות לאותה היררכיה (לדוגמא הנגיד הוריד את שער הריבית, הבורסה בסין התאוששה ולאחר מכן יודיעו שגם הבורסה בת"א – כל שווקי ההון העולמיים שהם רפרנטים לשוק ההון האמריקאי). 
     

    גישת המערכות הפתוחות אומרת שארגונים חיים בתוך סביבה, בינם לבין הסביבה מתנהלת אינטראקציה ובאה הגישה ומציעה להבין את טיב האינטראקציה

    מטרת הגישה להסביר לנו בצורה ברורה מה זו אותה אינטראקציה. המטרה היא להיכנס לאינטראקציה ולהסביר אותה ביסודה. הארגון חי לו כאשר משני צידיו נמצאת הסביבה. 

    אפיון האינטראקציה לפי השפה של גישת המערכות הפתוחות: 

  3. ייבוא – הארגון פונה החוצה לסביבה ומנסה לעשות את מלאכת הגיוס. מה אנחנו לוקחים מהסביבה? מה הארגון צריך מהסביבה? כוח אדם, כסף, ציוד, מידע, ידע. הארגון פונה לסביבה והסביבה זה המקור ממנו לוקח אוסף משאבים. את כל המשאבים הוא מכניס פנימה למקום שנקרא ארגון. וכאן מתרחש השלב השני באינטראקציה.
  4. טרנספורמציה (המרה) – תהליך בו הארגון לוקח את כל המשאבים שלקח מהסביבה, הם היו בסביבה במצב של חומרי גלם, הוא מכניס אותם פנימה ועושה להם המרה/התאמה לצרכיו. דוגמא: הדרכה, תיעוד, מחקר ופיתוח, תהליך קבלת החלטות.
  5. ייצוא – הארגונים מוציאים החוצה לסביבה כל מיני דברים. לדוגמא: מוצרים, אנשים, שירותים, יחסי ציבור (פונקציה ארגונית שמוציאה מוניטין), מידע.
  6. בסיס היחסים בין ארגון לסביבה זה שהארגון מייבא, ממיר ולאחר מכן מייצא אל הסביבה בחזרה. הכל נעשה דרך מקום מסוים שאומר שעד כאן זה ארגון ומכאן זה סביבה. 

    התכונה הראשונה של הגבול שמאפשרת כניסה ויציאה זה חדירות – חדירות הגבולות משמעותה שדברים יכולים להיכנס וגם לצאת. 

    איך ארגון מסמן גבולות? ע"י קריטריונים ברורים מה נכנס ומה לא נכנס (אנשים שנכנסים או לא). לארגון יש גבולות, והגבולות חדירים ובגלל שהם חדירים מצד אחד מאפשרת לארגון שיכנסו הדברים שהוא רוצה ומאפשרת לארגון שיצאו הדברים שהוא רוצה. חדירות הגבולות גם מסוכנת מאוד כי מידע כוזב גם כן יכול להיכנס אולי מידע מושתל ע"י מתחרה. 

    כל הספרות המודרנית מדברת על הש"ג של הארגון, הם לאו דווקא אנשים אלא פונקציות שיושבות על גבולות הארגון, מעין פילטרים שהארגון מקיף עצמו. הם מנסים לסנן את הכניסה והיציאה. פונקצית המיון מנסה לגרום שייכנסו עוברים אבל מנסה למיין אותם. 

    דברים שלא ארצה שידלפו החוצה, דברים שיוצאים מהארגון ולא נראה שזה רצוי: מוצרים פגומים, כוח אדם שברח לי, זיהום אוויר, רעש, זבל. מה שזה אומר זה שיש צורך במסננים גם ביציאות. הפייר-וול לא שומר רק בכניסה אלא גם ביציאה. מי עוד שומר על יציאות לא רצויות מהארגון? בקרת האיכות של מוצרים שמונעת שהחלב עם הסיליקון לא יצא החוצה. 

  7. המאפיין הרביעי נקרא מחזוריות – התוצר שמיוצא אל הסביבה מספק את המשאבים הנחוצים למערכת להמשיך את מחזור הפעילות. עקרון זה טוען כי בד"כ מה שיוצא מהארגון משמש כמקור לגיוס מחודש שמאפשר את ההמרה הבאה, את היצוא הבא וחוזר חלילה. כיצד זה נראה ברמה פרקטית? נקנה ברזל לארגון (חומר גלם), לתהליך ההמרה של חומרי הגלם נקרא ייצור. החוצה יוצא מוצר (נניח שקופסא). בחוץ מחכה לקוח שנתן לי 10 ₪ וב 10 ₪ קניתי ברזל וכו'. 
  8. נוסחת אוונסנוסחא למדידת ייעול של ארגונים. מה המצב כאשר הייבוא והיצוא שווה אותו דבר? 

  9. מה הם פריטי הייבוא של מערכת זו ? (IDC) לחלק בין ייבוא רצוי ללא רצוי.
  10. איזה המרות נעשות במקום זה?
  11. מה יוצא מכאן החוצה? לעשות רשימה של ייצוא רצוי ולא רצוי.
  12. לתת דוגמאות למחזוריות שמביאה לצמיחה או לא. 
  13. לציין איך המערכת מגדירה גבולות? 
  14. תשובות:

  15. סגל מרצים, כוח אדם אדמיניסטרטיבי,כסף, סטודנטים, ציוד, ידע לגיטימציה (מהמועצה להשכלה גבוהה, עו"ד) – גם התעשייה צריכה להכיר שיש לגיטימציה מסוימת. מל"ג – מוסד להשכלה גבוהה צריך להכיר בידע זה. חומרי גלם – מרצים, סטוד' שנכנסים לפס ייצור ועושים עליהם המרה. 
  16. המרות – מחלקת הייצור של הבינתחומי הוא ההוראה. לשם כך עושים המרה על הסטודנטים והמרצים. הם מתערבבים יחד לתוצר שיהיה כתוב מאמר, מחקר. שימור ידע, ניהול ידע, תיעוד ידע (דוגמא: כתב עת). סוג נוסף של המרה הוא כנסים, ספרייה. אלו הן ליבת ההמרה. בנייה שזה לקיחה של חומרי גלם. 
  17. רצוי – בוגרים, או לא רצויי – נושרים, בוגרים לא טובים. עוברים למוסד אחר לאותו תואר או לתואר שני. 
  18. מחזוריות – יוצא מוניטין שיביא כסף מהמשרד שהסטודנט ילך אליו. כל מה שיוצא דור שמוציא מוניטין טוב הוא מרחיב מאוד את בסיס הלגיטימציה. הדבר מביא יותר ויותר לקוחות. התורמים רוצים לראות מה עושים עם הכסף שלהם, אם זה הביא בוגרים מוצלחים הם ירצו לתרום שוב. מחזור תדמית ומוניטין חשובים כי אנחנו במוצרים מתחרים. מוצר זה יש להרבה מאוד מקומות, אבל השאלה מי הכי טוב בשוק. 
  19. סמן ראשון של גבולות: תנאי קבלה לסטודנטים ועובדים. בקרה אקדמית שקובעת מה לא יוצא מפה.
  20.  

     

    26.03.2008

    כץ וקאהן מנסים לאפיין את הארגון כמערכת פתוחה, הם נותנים 10 מאפיינים. 

    לסיכום מה אנחנו כן יודעים כבר?

    אינטראקציה- בין הארגון לסביבה. הסביבה מקיפה את הארגון משני צידיו. הארגון פונה לסביבה כמקור לייבוא (גיוס), הם עוברים המרה ותוצרי ההמרה יוצאים החוצה בצורה של ייצוא תוצרי התפוקות. יש לנו מאפיין רביעי של מחזוריות ובניהם יש שומרי גבולות. 

    אני מבטיחה לארגון שתמיד יהיו לו יכולות לייבא, לעשות המרה, הוא יודע איך לייצא ומכיוון שכך הוא יצליח למחזר. איזה מושג חסר פה? שאומר תיזהרו זה לא ארגון נצח. לא לקחנו בחשבון מה קורה לאורך הזמן. כל מערכת זו לא אומרת שינוי וזו בדיוק ליבת הבעיה. זה לא מטפל בכך שכל מה שאנו עושים מתנהל בעצם כשכל הזמן הכל משתנה. איפה מתרחשים שינויים במסגרת זו? 

    סכנה ראשונה: מתרחש שינוי 

  21. בסביבה ממנה אני מגייס את המשאבים שלי.
  22. שינוי בהמרות. 
  23. מחזור חיים של ארגון אומר שהוא כל הזמן משתנה, גם המערכת בפנים מטעמים אבולוציוניים נורמאלים כל הזמן משתנה. 

  24. גם בחוץ הכול משתנה, בדיוק איפה שאני מייצאת עלולים כל הזמן להתרחש שינויים. 
  25. המושג שבאמצעותו התיאוריה מתמודדת עם תופעת השינוי נקראת: אנטרופיה שלילית.

     

    5. (בא אחרי המחזוריות) אנטרופיה שלילית – חוק האנטרופיה הוא אוניברסאלי שמטפל בכל מערכת, מערכות בכלל. ואומרת שכל מערכת בו בזמן שהיא חיה, צומחת וגדלה היא גם חשופה לכוחות אנטרופים שאלה כוחות שמאיימים לגרור את המערכת מהמסלול של המחזוריות (המסלול של החיים, צמיחה וגדילה) למסלול אלטרנטיבי בשם מסלול האנטרופיה וזה מסלול שבעצם מושך את המערכת לכיוון של אי סדר. 

    הטענה הראשונה של הגישה אומרת שכל מערכת חשופה כל הזמן לכוחות שמאיימים לגרור אותה לאי סדר.

    טענה שניה: כמות אי הסדר כל הזמן תלך ותגדל. זה אומר שכל הזמן, גם כרגע, החוק יבוא ויגיד לנו להיזהר כי כל הזמן פועלים כוחות אנטרופים שמאיימים למשוך את המערכת ולקלקל לה. למשל: בכיתה יש מרצה שמלמד, בכיתה יש סדר והקשבה. אבל, הכוח אומר לא להאמין לדקה של סדר כי כל דקה יהיה מישהו שיפריע, הפסקת חשמל, מזגן יתקלקל, מחשב יתקלקל. יש להבין שאנטרופיה זה חלק אוטומטי מהחיים. יש לצפות לשינוי ולהתכונן לזה. 

    פרויד – כאשר מדבר על המערכת האנושית הוא מדבר באותם מילים. הוא אומר שכל אדם מונע ע"י שני כוחות שפועלים עליו בו זמנית ללא הרף: 

  26. יצר החיים.
  27. יצר המוות.
  28. יצר החיים זה קו המחזוריות – מה שמעיר אותי בבוקר. היצר הזה מביא אותנו לחיות, לאהוב, להמשיך את הדור הבא. הוא אומר שאנחנו רוצים המשכיות, חיים. הביטוי של יצר החיים זה יצר המין. כי תפקידו האולטימטיבי זה יצר שמבטיח לנו המשכיות. 

    בו זמנית אנחנו מונעים מיצר המוות- פרויד אומר שזה כוח שדוחף אותנו לחזור בחזרה למצב דומם. הנציג של יצר המוות זה יצר התוקפנות. ויצר זה יכול לפעול לשני כיוונים: אנחנו יכולים להיות תוקפניים כלפי הזולת וכלפי עצמנו. 

    המערכת של פרויד מדברת על הבנאדם בתור ישות שמתנהל בין יצר המין ליצר התוקפנות, בין יצר החיים ליצר המוות. אותה טענה בדיוק מתייחסת לארגונים.

    ארגון מצד אחד ממחזר, גדל, חי, צומח, רוכש ארגונים אחרים, פותח עוד מחלקות. זה יצר החיים. מצד שני המערכת אומרת להיזהר כי כל הזמן מתחת למערכת הרוכשת חיים מתחבאים כוחות אנטופים, של הרס, שמאיימים לגרור אותו. מאיימים לגרור אותו לשקיעה, דעיכה ארגונית, פשיטת רגל. 

    קיים ממצא שמראה שארגונים שהכי חשופים לסכנות של אנטרופיה זה ארגונים מאוד מצליחים. אנשים נורא מצליחים יש להם סכנה אנטרופית יותר גדולה מאנשים שלא מצליחים. למה ארגון בשיא הצלחתו אנחנו אומרים לו תדאג יותר מאשר ארגון שממילא לא כ"כ טוב לו. 

    לחץ דם מכנים "הרוצח השקט" – למה? כי יכול להיות שמתרחש תהליך אנטרופי כי לא רואים אותו בהתחלה ועד שמגלים אותו יקח המון זמן. כדי למנוע זאת נגיד לאנשים לעשות בדיקות – תקדימו תרופה לאנטרופיה. 

    המקור לתופעת האנטרופיה זה השינוי. גם אם לא נעשה דבר, זה אומר שלא התכוננת, לא הגבת. כשלא עושים שום דבר זה אומר שלא עשית שום דבר = יש כבר שינויים ולכן האנטרופיה מתרחשת.

    דוגמאות לשינויים בסביבה שממנה הארגון מייבא שיגרום לכך שבסיבוב מסוים לא יוכל לייבא כי התרחשו שינויים אנטרופים: מחסור בחומר גלם, שוק רווי  - זה בשלב הייצוא, ירידה באיכות חומרי הגלם, טכנולוגיה מיושנת – זה בשלב ההמרה, שינויים בשוק העבודה, הלקוח לא מתאים בפרופיל לגובה הפרופיל בטכנולוגיה (חוסר בשלות) – זה שוב בשלב הייצוא. 

    כביש האנטרופיה נראה תלול ולא קו מקביל כי כל הזמן הזוית שלו גדלה. חוקרים קו זה במשך הזמן – אחד הארגונים שעמד במרכז השערוריה של 11 לספטמבר זה רשות הנמלים של בוסטון. אצבע ענקית הצביעה על ארגונים האלה. מבחינת מס-פו אנחנו רואים חברה שבספטמבר 12 עוד רגע עפה החוצה ממכלול החברות ובאו אנשים והתחילו לחקור מה הולך שם. האנטרופיה לא מתחילה ב 11 לספטמבר אלא הרבה קודם. והם באו לחקור ולראות איך התחילו הארגונים. 

    המחקר מוצא שבאופן עקבי ומסודר כל מסלול של אנטרופיה מאופיין ב 4 תחנות:

  29. תחנת העיוורון - מאוד קרוב למסלול ה"בסדר", קרוב לזה שהעניינים במקום. תחנה זו מוגדרת כמצב בו קודם התרחשה סטייה מסוימת, אבל מקבל ההחלטות אם נאמר שהוא עיוור לא רואים את הסטייה הזו למרות שהתרחשה כבר. שלב זה הוא שלב בעייתי של מידע, מקבל ההחלטות לא יודע, לא רואה ולכן ברור שבאופן טבעי אין סיכוי שיעשה משהו ולכן ברור שאין פה פעולה. ההנחה שלנו שמקבלי ההחלטות הם אנשים טובים ולא רעים ולכן איך ייתכן שאינם רואים? ייתכן שמנהל שיושב למעלה עיוור כי לא קיבל מידע נכון מלמטה. יש מידע למטה אבל לא העבירו לו. הפעם הראשונה שנופל קאסם לא ברור שזו מלחמה. כשהסימנים קטנים קשה להחליט שזה מגמה, והרבה פעמים זה אכן לא מגמה. הסטייה בכזה גודל שיכולה להשאיר אותה במצב שיש בעיה וצריך לעקוב אחרי זה או שאכן זו טעות ולא נראה אותה כי הסטייה מאוד קטנה. אז למי נקרא עיוור ולמי לא? לאו דווקא מי שעושה הוא לא עיוור. בשלב זה ברור שלא בהכרח צריך לעשות משהו כי ייתכן שזה היה קאסם מקרי, או ירידת מכירות מקרית. העיוור מוחק וממשיך בדרכו. הלא עיוור לא מוחק, הוא יכול לא לפעול ובצדק, יכול לפעול ובצדק אך יכול לא לפעול ולא בצדק. 
  30. שלב ההכחשה – שלב זה שונה לחלוטין מהעיוורון. זהו שלב שהסטייה גדלה, זה כבר לא קאסם אחד נופל, אבל מקבלי ההחלטות מטפלים טיפול פסיכולוגי בעובדות ע"י הכחשות, הדחקות, הקטנת חשיבות ומשקל העובדות, עיוות העובדות. המכנה המשותף הוא שבשלב זה מקבל ההחלטות במקום לפעול הוא מעוות את משמעות המידע שנמצא בידיו, הוא נותן לו הצדקות, תירוצים, הוא מייפה את המידע. דבר אחד הוא לא עושה, הוא לא מתמודד מול התופעה.
  31. שלב הפעולה השגויה – השלב מתרחש או בזמן או סמוך למשבר. הסטייה גדלה בצורה מאוד גדולה, מקבלי ההחלטות בשלב הזה כבר לא יכולים להתעלם, הם לא יכולים להגיד שאין סטייה. בד"כ זה קורה כשהמשבר כבר בחוץ, כבר קיים. אז, אנחנו מוצאים את התופעה הבאה: הם מחליטים לצאת לפעולה, הפעולה נעשת בתנאים מאוד מסוימים. הוא בלחץ, בפאניקה. בתנאים אלה נגיד שגם הצבא בלחץ, הציבור, ארה"ב. כולם בפאניקה. איזה סוג של פעולה ניתן לנקוט במקרים כאלה? פעולה מהירה בעלת תוצאות נראות לעין. המחקר מראה שפעולות שנעשות בצורה כזאת ב t1 (נקודת הזמן) מביאות לעליה בביצועים. אבל ב t2 (עד שנתיים מטי1) אנחנו רואים שיש ירידה ברורה בביצועים. זאת אומרת בדיעבד אנחנו יודעים שהפעולות נעשו פעולות של כיבוי שריפה ובעצם הפעולות טיפלו בסימפטום ולא בבעיה. לכן אנחנו אומרים שסכנה גדולה לטפל פה בפעולות גדולות כי יש להיכנס לתוך הבעיה, לקחת ולנסות למנף את הבעיה, להפכה למנוע של צמיחה. המודל אומר שאם מגיעים לפעולה ולמשבר בכזאת עקומה של דעיכה הסיכוי שלך להרים עצמך הוא לא גדול אלא יש לך יותר סיכוי לעשות את הפעולה שנקראת פעולה שגויה. 
  32.  

    יש להבדיל בין 2 מודלים תיאורטים:

  33. מודל נורמטיבי –מודל שלא חוקר מה היה אלא מה צריך וכדאי לעשות. מודל ממליץ.
  34. מודל דסקריפטיבי – מודל שמתאר תופעה איך שקרתה. זהו מודל מתאר
  35.  

    31.03.2008

    הגדרנו את הרכיבים הבאים:

  36. ייבוא
  37. המרה
  38. ייצוא
  39. מחזוריות
  40. אנטרופיה
  41. הגישה מאפיינת את הארגון כמערכת פתוחה. הגישה אוספת 10 מאפיינים של הארגון כמערכת פתוחה ש 5 למדנו.

     

    מאפיין חמישי: אנטרופיה שלילית – אנטרופיה זה אי סדר, ואנטרופיה שלילית זה סדר. הרעיון של אנטרופיה שלילית אומר שכוחות אנטי אנטרופים יכולים לבוא רק מחוץ למערכת, אבל מאחר והמערכת היא פתוחה אז לפחות תיאורטית הארגון יכול לגייס לעצמו כל הזמן כוחות אנטי משברים שישמשו לו במצבי אנטרופיה ככוחות אנטי אנטרופיה. אם הארגון לא יצרוך מה שיש לו בכל סיבוב וישאיר לו רזרבה, היא תשמש לו ככוח שיאפשר לו לצוף ולחיות למרות שבחוץ ישנה כבר אנטרופיה. מבחינת החברה להחזיק קצת כסף בכיס זה אומר לוותר על האופציה של להשקיע בכסף ולשמרו לעת צרה. 

    דוגמאות:

  42. ביטוח – זה אנטרופיה שלילית, רזרבה אם יגנבו לי את הלפ-טופ ביטחתי אותו.
  43. גוף האדם – גם מחזיר רזרבות בדמות שומנים. 
  44. נמליץ לארגונים להחזיק בצד: מלאי – חומרי גלם (רזרבה כנגד שינויים בשוק חומרי הגלם), רזרבה של הון אנושי. 
  45. רשות לבנות זה רזרבה של רגולציה. 
  46. רזרבה של מוניטין – כל הזמן אבנה לעצמי שם טוב. אדם צריך להבין שכמה שהוא טוב ומוצלח תמיד ישנו סיכוי שיום אחד תהיה לו פגיעת מוניטין. מוניטין זה נכס שלוקח זמן לבנות אותו. 
  47. תנובה – סיליקון בחלב. זו חברה שאמרה שהיא התגלמות הטבע ופתאום הפכה לחברה שמרעילה את החלב בסיליקון. היה לה מונופול וזה סוג של רזרבה וצריך להתייחס אליה כמו לכל רזרבה. הרזרבה עלולה להתבזבז. 
  48. פוליטיקאים – מפלגות בונות על מוניטין ועל כך שהם מספיק חזקים. 
  49. לדוגמא אל על: ממתגת עצמה כחברת תעופה, בסיס מיתוג אחד אפשרי זה ביטחון, שירות מצוין, הגעה מיעד ליעד בזמן הנכון, הולכים על אסטרטגיה ברורה כחברה בטוחה. 

    על מה יבנה הבינתחומי את המוניטין שלו? מצוינות, מרצים שעולים הרבה כסף מכל אוניברסיטה אחרת. ההשקעה מיועדת לשרת יד אסטרטגית. זהו בסיס שמבדיל אותם מארגונים אחרים. 

  50. פטנטים – רזרבה של ידע היא רזרבה חשובה מאוד. פטנט שלי בלבד ולכן לא ניתן להשתמש בהם למשך תקופה מסוימת. 
  51. רשת – רשת עם לקוחות ורשת משקיעים. משקיעים קשרים, אינפורמציה. הבינתחומי משקיע קשרים עם התורמים. הטיפוח של הרשת (קשרי לקוחות ומשקיעים) חשוב מאוד כדי שאח"כ לא ימצאו עצמם כאשר משהו זז ללא גיבוי. 
  52. ספקים – כאשר לא משלמים להם בזמן, ברגע שיש תנועה קטנה וחסר משהו אין מי שיעזור.
  53. הבעיה העיקרית מתרחשת כאשר משתנה הסביבה, נכנס מתחרה חדש, מתחרה קיים מכניס טכנולוגיה חדשה, יש משבר כלכלי. אנחנו צריכים לפחד מ"הפתאום קשה משהו". זו רזרבה חשובה מאוד: מחקר ופיתוח (המוצר הבא שעוד לא יצא החוצה אבל נמצא בשלב מתקדם של פיתוח). 
  54. תוכניות מגירה, תוכניות עתידיות – רזרבות אסטרטגיות ממדרגה ראשונה. 
  55.  

    איזה אנטרופיות יש לפרט?

    ביטוח, השכלה – אנשים שהולכים ללמוד למרות שהם עוסקים במשהו כבר, רשת – חברים וטיפוח קשרים חברתיים, תוכנית חיסכון- חסכונות לשעת חירום, מוניטין אישי.

    אנטרופיה שלילית - מתוך הבנה שכל הזמן בחוץ תהיה אנטרופיה, הארגון צריך לארגן לעצמו סל רזרבות שימנע אנטרופיה עתידית, שיעזור לו להתמודד עם אנטרופיות עתידיות. הרזרבה צרכנית של משאבים, וכל אחת מהרזרבות עולה כסף. הרזרבה עצמה יכולה להיות כוח אנטרופי כי אשקיע יותר מידי ברזרבות ולא אגיע לסיבוב הבא. 

    ככל שאלך לתוך הבלתי מוחשיים נשאלת השאלה כמה רזרבות מוניטין אל על צריכה לטפח כדי שחס וחלילה אם יהיה פגיעה באזור הביטחון זה יגן עליה. יש מקום שבו מנהל צריך לסדר 2 דברים:

  56. לעשות אופטימיזציה
  57. סדרי עדיפויות.
  58. כל אלה ישתנו בכל סיבוב. 

     

    הארגון עושה המהות – מה זה סביבה ומה קורה שם?

    סביבה ארגונית מהי? 

    ההגדרה הבסיסית למושג סביבה אומרת שסביבה זה כל מה שהוא לא ארגון. מתחילות להיות הצעות איזה קריטריונים נשתמש על מנת להגביל ולומר – עד פה זה הסביבה שלי ומפה זה משהו ששייך לכל העולם. היום מסכימים שיש 2 קריטריונים:

  59. רלוונטיות/תלות – אנו יודעים להגדיר 2 מעגלים של סביבות:
    1. סביבת התפקיד – המעגל הכי קרוב לארגון. סביבת התפקיד מוגדרת ככל הגורמים שנמצאים מחוץ לארגון אבל משפיעים על הארגון באופן ישיר לצורך הביצועים שלו. מי הם הגורמים שם להם השפעה ישירה? ספקים, לקוחות, רגולטור, שוק העבודה, שוק ההון, תנאי שוק, ספקים שלו (אלה שבסביבת התפקיד שלי). מנהלים יודעים מי המתחרים, הלקוחות והספקים שלהם. 
    2. סביבה כללית – אנחנו מגדירים שזה כל הגורמים שמחוץ לארגון ולהם אחת משתי ההשפעות הבאות:
      1. הם משפיעים בצורה דומה על כל הארגונים השונים שנמצאים באותה סביבה (במובן של אותה חברה). דוגמא: מס הכנסה – כל ארגון עובד במדינה משלם מס וחשוף למס הכנסה. תפקידו כלפי רו"ח הינו כפול. מס הכנסה לוקח אחוז אבל בשביל מקומות מסוימים הוא לקוח. 
      2. אלה גורמים שבנקודה העכשווית T1 נמצאים רחוק, אין להם השפעה ישירה על הארגון, אבל ב T2 (לא יודעים מתי זה- נקודת זמן עתידית) הם יכולים להיכנס ולהפוך להיות גורם משמעותי בסביבת התפקיד. בנקודת זמן שניה יכולה להיות מתחרה גדול שלי. 
  60. עפ"י משאבים ותת סביבה
  61. 02.04.2008

    מהו שוק העבודה של המרכז הבינתחומי? 

    סטודנטים מצטיינים לתואר שני, מרצים מציינים בפקולטות מקבילות, חיפוש בשוק הפרטי- גיוס משוק העבודה, אוניברסיטאות חו"ל שיש לנו עימם שת"פ, פורומים אקדמאים עולמיים, להביא צעירים מצטיינים מחו"ל ממוסדות מובילים – המטרה היא להביא יהודים ישראלים שעברו לחו"ל (יהודים שנעלה אותם לארץ או ישראלים שעזבו את הארץ). 

    מי המתחרים של הבינתחומי? המיידיים:

    מכללה למנהל, אוניברסיטאות, פקולטות מקבילות באוניברסיטאות בארץ,  חו"ל.

     

    סקטור סוציו – תרבותי: מייצג קודם כל את כל המאפיינים הדמוגרפים של המדינה או האזור בו פועל הארגון (גיל ממוצע של האוכלוסייה, תוחלת חיים ממוצעת, מעמד חברתי-כלכלי, שנות השכלה, מס' ילדים). למה זה חשוב? שינויים דמוגרפים = הגירה פנימית או חיצונית למדינה. 

    דוגמאות להגירה פנימית, במשך זמן מסוים נכנסו למדינה X אנשים שמהווים קבוצה שעולים מאזור מסוים – כיצד משנים באופן קונקרטי? העלייה הרוסית – טיב טעם- הבינו שיש מסה קריטית של עליה שהיא כבר שינוי דמוגראפי. העלייה הרוסית שינתה משמעותית את העבודה (כל נושא של מחקר פיתוח, הנדסה). השפעה על יצרני התרופות- השפעה חיובית. בתי אבות – פריחה של ענף הפרסום לגיל השלישי. מרבית הצעירים בקיבוצים עוזבים ולכן יש ירידה בילודה – ההשפעה היא על בתי ילדים (חוסר). סקטור ציבורי – החברה למתנסים היא קמה כדי לעשות פעילויות חברתיות לאוכלוסיות של ילדים בעיירות פיתוח, במהלך הזמן הם הלכו לעיר הגדולה ובשאר הסיבובים לא נשארו ילדים. היום החברה הזו עושה פעילויות לאנשים מבוגרים. 

    סקטור זה מכיל 2 חלקים:

  62. סקטור דמוגראפי – סוציולוגי
  63. הסביבה התרבותית – מכילה את אוסף הערכים, אמונות, אופנות – כל הטרנדים שמקובלים והם מספקים לגיטימציה. הרבה חברות יכולות לאבד מעמד אם תהיה התכרסמות של לגיטימציה. המחוקק מסכים למכור גבינה של 15% אבל הסביבה התרבותית מספקת או לוקחת מחברות את הלגיטימציה שיש להם לפעול. דוגמא: מקדונלדס – אוכל בריא יותר. כל הסיפור של ירוק – נכון שזה בעיקרו תרבותי אבל תהיה רגולציה וכבר יש התחלות של חקיקה. סטארבקס – אני ירוקה וקונה מספקים ירוקים, נוצר לכל השרשרת לחץ כדי לעשות זאת יותר ירוק. כל הגל האורגני – כמות הצריכה הולכת ומתרחבת. לפטופים – מעבר לכך שזה יצר הזדמנות לחברות הלפטופים זה משפיע על כל האינטרנט האלחוטי, תיקי לפטופים, צריך יותר שקעים בכיתות, המרכז רוצה להעצים את השירות ואז הוא אומר נעשה אינטרנט בכיתות ואז זה משפיע על הריכוז של הסטודנטים. כל זה השפעה של סביבה טכנולוגית וסוציו תרבותית שנכנסת לכל מקום. דוגמא לערכים תרבותיים שהם איום על חייהם של חברות קיימות (שינויים ערכיים): שינויים של מחויבות, פציפיזם לעומת לא, דברים אלה מטרידים מערכות ביטחון שארגון זה יושב על כך ויש פה השתנות ללא ספק. כל נושא נגד הסיגריות התחילה בהתחלה כשינוי סוציו תרבותי (ולא רגולציה) השינוי היה כ"כ חזק שנוצר לחץ על הרגולטור. וכל העובדה שהמועדונים מנסים בכל זאת לאפשר עישון במקומות מסוימות במקום שלהם זה מראה איך הם מנסים לאכוף זאת. 
  64. הייבוא –זה סטודנטים, היכולות שלהם והמחשבים.

    ייצוא- ידע, הבנה, תובנה.

    אנטרופיה היא משיכה שמאיימת לפגוע בתהליך. ברגע שיש כרסום שעליהם מתבססת התעשייה היא יכולה ליפול. מרגע שסיגריות מזיקות לבריאות התחיל להיות מוטו, תעשיית הסיגריות מאוימת, מלצרים, ברים, מסעדות. זה כבר לא הסיגריה עצמה אלא איפה שהיא נמצאת.

    ברגע שיש שינוי ערכי הוא עלול לנגוס בבסיס הלגיטימציה של ארגונים. 

    על איזה ערכים הבינתחומי מסתמך? איזה ערכים עוזרים לו לצמוח? אחד הערכים הוא ערך השוויון (כולם כשירים אלא אם הם לא..), מצוינות, אחריות חברתית. 

    איזה ערכים גורמים לילדים ללכת ללמוד?

    יש את ערך הלמידה כערך חברתי שאומר שהלמידה היא בסיס להתקדמות בחיים. בכל זאת יש השתנות של ערך חברתי (אוניברסיטאות הם הטופ של הכל, מכללות לא טוב) יש השתנות בערך זה. 

    בא"י ובכלל בעם היהודי יש ערך גודל של עם סגולה- ערך שתומך בכל המוסדות ההשכלה הגבוהה לפתות ילדים ללמוד. איזה מקצועות מוערכים? פעם כל אחת ייחלה שהילד יהיה רופא, עו"ד ורו"ח. הסביבה היהודית מכשירה ערכים שנותנים לגיטימציה למוסד. אם לאט – לאט יתחיל כרסום בערכים אלו זה יכרסם באוניברסיטאות אבל יצמיח ענפים אחרים (ענף הריקוד). 

     

    לסביבה יש שני מעגלים:

    תפקיד כללי וסביבה – מעגל הזמן משפיע בזמן השני. היכן נכנסת הסביבה הבינלאומית? זהו מעגל נוסף, כל שחקן הוא גם יכול תיאורטית להיות מהסביבה הבינלאומית (מרצים, טכנולוגיה, מאקרו –כלכלה – שינוי במאקרו העולמי משפיע, כל טרנד אמריקאי יכנס לישראל בדילי של שבוע). באמצע בין סביבת התפקיד לכללי יש מעגל בינלאומי. 

    זיהינו את השחקים אבל איזה תכונות יש להם? איך נאפיין אותם?

    תכונה מרכזית של הסביבה: דינאמיות. 

    נאסוף אוסף של מחקרים שמתנהלים עד להרגע. התכונה הבסיסית והמרכזית היא תכונת אי הוודאות.

  65. תלות משאבים
  66. אי וודאות – היום ישנה הסכמה שרמת אי הוודאות של הסביבה מושפעת משני משתנים (משני צירים, ממדים):
    1. רמת המורכבות או הטרוגניות של הסביבה – מספר השחקנים השונים זה מזה שנמצאים בסביבה. לדוגמא: אם רייכמן רוצה לשאול מי הסטודנט שלי? מי הסטודנט ברייכמן? זה הטרוגני, יש הרבה אוכלוסיות ששונות זו מזו. מתי נגיד ששוק ההון של הארגון מורכב? כשהוא מנפיק בנסד"ק יש לו משקיעים פרטיים וכו'. מתי סביבת הספקים הטרוגנית? כשעובדים עם ספקים יותר רבים, זרים, המרה, מטבעות וכן הלאה. מורכבות זו לא רק בסביבת הלקוחות אלא בכל אחד מהסקטורים. מה האי וודאות בתוך המורכבות? כדי לדעת להבחין בין סוגי הסטודנטים הפעולה הניהולית הראשונה שצריכה להיעשות זה הבחנה בין אויבים פנימיים לחיצוניים, לפי רמת האיום, איום מוצהר ולא מוצהר, סוג איום מבחינת דמוגרפיה. קודם כל ניקח את כל ארגוני הטרור כאויב אחד וכל המדינות כאויב שני – יש להבחין בין ארגוני טרור השונים אחד מהשני. עוד לפני שאני לומדת על החיזבאללה לעומת משהו אחר יש קודם לזהות אותם. טעות ראשונה היא לא לזהות הבדלים. ברגע שזיהיתי המשימה השניה היא לאפיין כל אחד מהם. מכאן מתחילה הפעילות הניהולית. המורכבות דורשת מעצם הגדרתה שונות. ככל שהסביבה מכילה יותר שונות היא דורשת יותר ידע לזהות וללמוד. לכן ככל שהמורכבות יותר גדולה, השונות גדולה, נצטרך יותר ידע מה שיגרום לכך שנהיה תיאורטית חשופים לאי וודאות.
    2. דינאמיות (ההשתנות) – שינוי זה מושג מאוד מורכב. ניתן להסתכל עליו למשל כקצב השינוי – יש שינויים שמתרחשים בקצב מהיר ויש שמתרחשים בקצב איטי. השינוי שיכניס לי יותר אי וודאות הוא המהיר כי לא נוכל להתכונן אליו. מימד אחר של שינוי הוא עוצמה – יש שינויים שהעוצמה שלהם גדולה מאוד לעומת שינויים אחרים שהעוצמה שלהם מאוד קטנה. יכולת חיזוי – אנחנו חוקרים את השינויים שניתן לחזות מראש לעומת שינויים שלא ניתן לחזות מראש. גם שינוי שניתן לחזות אותו (ואפילו בוודאות) מכילים אי וודאות.