התיאוריה הדי אונטולוגית – מוביל אותה קנט. פילוסוף יותר מאוחר מאריסטו. אומר שאמנם אריסטו אמר שהמקצוען מנהל את המדינה וזה הכי טוב, אז הוא אומר מי אמר שבעצם הפילוסוף הוא המנהל את המדינה? האם אכן צדק ייווצר על ידי שמירב האושר למירב אנשים? אומר שמי שיכול לתת את ההחלטה הנכונה יכול להיות מישהו מהעובדים שנמצא בנקודה קריטית. זה ייווצר כשיקום אדם שיכול להנהיג את המדינה ולא חשוב אם הוא מהאצולה או מהעם. הגישה הדאונטולוגית מדברת על כך שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה הסופית. כלומר זאת גישה הפוכה לקודמת. שתי הגישות ממוקדות בתוצאה הסופית אבל פה לא חשוב רק מה התוצאה אלא גם איך מגיעים אליה. בארגון, בטווח הקצר זה עלה לי הרבה כסף, אבל בטווח הארוך יזכרו אותי כחברה טובה. לא רק הבעלים או המנהלים יכולים לקבל החלטות. כלומר אם חברה מגדירה עצמה כמובילה בזירה העסקית, אז חשוב גם איך מגיעים לכך. האם הגיעו כי המוצר שלהם הוא באמת האיכותי והפופולארי ביותר בשוק או כי דרסנו לקוחות או מתחרים בשוק. כאן התוצאה יכולה להיות פחות מוסרית ממה שרציתי אבל היא טובה כל עוד עשיתי אותה בצורה נאותה.הרעיון המרכזי הוא שכשחברה מתחילה לסבול מבעיות ו/או המנהלים במשבר, אז חשוב שהמנהלים יפרשו או יעכבו את ההשפעה שלהם על מנת שאפשר יהיה לנווט את החברה לצאת מהמשבר.דוגמא: המקרה של סלקום כשנכנסה לזירה הישראלית. לקחה אחריות, פתחה מרכז טיפולים וכו'. לקחה אחריות. נכון שכלכלית עלה לה הרבה אבל בסוף היא הצטיירה כחברה אחריותית.