מאמרים אקדמיים

התיאוריה הטלאולוגית

התיאוריה הטלאולוגית – מבוססת על הרעיון של אריסטו – על התפיסה של יצירת מירב האושר למרב האנשים. הגישה התחילה את דרכה מהתפיסה הזאת של אריסטו. הגישה התחילה את דרכה כך שכל פעולה היא מוסרית אם נוצר מירב האושר למרב אנשים. היא קיבלה זווית חדשה עם השנים. היום מתייחסים למרב התועלות למרב בעלי העניין. ברור לנו שזה לא רק עניין של כמות השחקנים אלא גם עניין של חשיבות השחקנים. נשאלת השאלה איך מוגדר מירב האושר למרב האנשים כיום? יכול להיות שזה ייווצר כשהבעלים מרוצים ולאו דווקא כשהעובדים מרוצים.
הגישה הטלאולוגית מתמקדת בתוצאה ולא בתהליך. גישה של המטרה מקדשת את האמצעים. כלומר ברגע שנוצר מירב האושר למרב אנשים, לא משנה איך נוצר, גם אם נוצר ע"י אנשים אחרים ועל חשבון מישהו אחר. הרעיון הוא שהתיאוריה הטלאולוגית מתמקדת באמת בתוצאה הסופית ולא בתהליך. את זה רואים בצורה בולטת בניהול משברים. אז הפירמה צריכה להראות אחריות. הפירמה עומדת בחזית וצריכה להפעיל אסטרטגיה אחריותית. שם רואים את האפקט של התמקדות בתוצאה ולא בדרך. מה עושות פירמות במשבר? כל הזמן לא לוקחות אחריות: אומרים שזה לא הם, וקודם כל הם לא אשמים. (נתנו את הדוגמה של החלב, של רמדיה, אנרון, זוגלובק, פורד ואחרים). כלומר חברות שנוקטות בגישה הטלאולוגית הן החברות שבפועל התמקדו בלהסיר מעליהן את האחריות ובעיקר לבדוק מה תהיה התוצאה בסוף השלב של המשבר, התוצאה הסופית של איך לצאת מהפלוטר שנקלעה אליו. לא יחשבו על הוגנות וצדק כלפי אחרים, מי נפגע מהתהליך וכו'. אותן חברות בד"כ ישלמו הרבה מאוד על הנזק שנוצר. אפילו תנובה הייתה צריכה לעשות שינוי תדמיתי בסיפור החלב. את הסמל של תנובה הם היו צריכים לשנות. עד היום למשל הם לא חזרו להיקף המכירות של חלב עמיד כמו שהיה לפני. לעיתים התוצאה שמתקבלת היא מגיעה אחרי השקעה גדולה ותהליך ארוך. יש חברות שלא שורדות את המשבר הזה כמו למשל רמדיה.
בגישה הטלאולוגית מתמקדים באושר המרבי של אריסטו. תפיסתו של אריסטו הייתה שצדק בעצם נוצר כאשר מי שמוביל את התהליכים זה אדם מקצועי. הוא דיבר בזמנו ונתן הצדקה למקצוע הפילוסופיה. אמר שמי שצריך להנהיג מדינה זה איש מקצוע. אמר שמי שבעצם ינהיג את המדינה זה הפילוסוף כי אז ייווצר מירב האושר למירב האנשים כי יש לו את הכלים.
גם היום ארגונים לא רוצים שהעובדים יגידו להם איך לעשות את הדרך. הם מתמקדים בתוצאות. הארגונים בהחלט חושבים שמירב האושר למירב האנשים זה כשהחברה מרוויחה. הרעיון המרכזי הוא שהכל בסדר אם הגענו לתוצאה שייעדנו לעצמינו (להיות חברה מובילה, מצליחה וכו). מה עשינו בדרך? זה פרט שולי בגישה הזאת. בגישה מהסוג הזה אין חשיבות לדרך של השגת המטרות ולכן מתרכזים בתוצאה. ההתמודדות שלהם עם משבר היא לא לקחת אחריות. בניהול משבים זה לא כל כך פשוט כי התוצאה לפעמים היא לא התוצאה הרצויה.