היסוד העובדתי- חייב לכלול את הרכיב ההתנהגותי שבלעדיו אין לנו התנהגות. התנהגות חייבת תמיד להימצא בכל יסוד עובדתי שבעבירה. רכיב התנהגותי זה מבטא את התוספת הפיזית של האדם לאותה מציאות- את העשייה הפיזית של האדם.
היסוד העובדתי יכול לכלול רכיבים שאינם חייבים להימצא תמיד והם :הנסיבות והתוצאה.
הם כלי עבודה בידי המחוקק שבאמצעותם הוא מחליט איך להגן על אוביקט העבירה ולפי זה אנו מחלקים את העבירות לעבירות התנהגותיות (עבירות שמכילות לא יותר מאשר התנהגות אסורה ואולי גם נסיבות) לבין עבירות תוצאתיות (יש לנו חוץ מההתנהגות גם תוצאה שנאסר עלינו להגיע אליה). ישנו עוד רכיב והוא החוליה המקשרת בין ההתנהגות לתוצאה, יכול להתקיים רק בעבירות תוצאתיות, הרכיב הוא הקשר הסיבתי – אותו חיבור שמוודא שההתנהגות שאנו בוחנים אותה הביאה מבחינה משפטית לאותה תוצאה אסורה.
את הרכיב ההתנהגותי ניתן לבדוק על פי 3 מישורים:
1. הבחינה הצורנית של ההתנהגות- התנהגות יכולה להיות או אקטיבית או פסיבית. או התנהגות על דרך המעשה או התנהגות שבמחדל.
2. מידת ההתנהגות- אותה מידה מינימלית של התנהגות שמעבר לה החוק מפליל כבר את אותה התנהגות. ישנה התנהגות שכדי להפלילה היא חייבת לעבור מידה מסוימת מבחינה פיזית. אותה התנהגות מינימלית קרויה בד"כ התנהגות של הכנה, שעל פי רוב ההכנה אינה פלילית. המידה המינימלית להפללת התנהגות היא התנהגות של ניסיון.
3. טבעה של ההתנהגות- מישור זה מתייחס להתנהגות של ניסיון גם כן, איזה התנהגות מבחינת מהות ההתנהגות ראויה שהחוק הפלילי יפליל אותה , יתיחס אליה או לא יפליל אותה ולא יתיחס אליה. לא כל התנהגות שמתכוונת להיות פלילית היא בהכרח כזאת.
מה דינו של אדם שהולך אצל ידעונית ומבקש את עזרתה להביא קללה על ראשו של שכנו שעושה את המוות? התנהגות זו לא ראויה שהמשפט הפלילי יתייחס אליה.
המשפט הפלילי לא מתייחס לכל התנהגות כפלילית.