תחולה מבחינת מקום

עברות החוץ:
החלה של החוק הפלילי על התנהגויות שנעשו בחו"ל.
ס' 13: אומר מפורשות שלא מתחשב בדין הזר גם אם נשפט האדם על אותן התנהגויות. מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות לשוב ולשפוט את אותו אדם ולא לקחת בחשבון את העובדה שכבר נשפטו, וכן לא מתחשבים במה אומר החוק הזר.
אלו העברות החמורות ביותר ולכן מדינת ישראל לא מוכנה להתחשב בפוגעים בה בצורה כזאת.
ס' 14 והלאה:הקורבן הוא ישראלי. אלו הם התנהגויות שיש התחשבות בדין הזר. מדינת ישראל שומרת לעצמה את תחולת החוק הפלילי ומתחשבת בדין הזר. "דיני העונשין של ישראל יחולו על עברות חוץ נגד חיי אזרח ישראלי או תושב ישראלי, גופו בריאותו, או חרותו שהעונש המירבי עליהם הוא מאסר שנה או יותר"
ס 13 ב (1) – 14 א- מה ההבדל בין הסעיפים?
ס 14- מדובר על פגיעה מקרית. גם כאשר מול עיניו של הפוגע לא היתה כוונה לפגוע בסמל הישראלי.
כאשר מדובר בפגיעה ברכושם של אזרחים או תושבי מדינת ישראל בחו"ל והפגיעה היא לא בגלל שהם ישראלים או תושבים אין תחולה למשפט הפלילי. תחולת הסעיף היא לגבי התנהגויות המהוות עבירה לפי חוק העונשין הישראלי ועונשם מעל לשנת מאסר אחת. כל התנהגות שפחות משנת מאסר החוק הפלילי שלנו לא יחול עליה.
תחולת המשפט הפלילי כפוף להתחשבות הבאה:
1. ניתן להחיל את המשפט הפלילי בתנאי – אותה התנהגות פוגענית היא קודם כל עבירה לפי הדין הישראלי. אם לא מצאת את העברה לפי הדין הישראלי אין את מה להחיל. אם מצאת, יש לבדוק לפי דין המקום, באותה מדינה שהארוע התרחש והישראלי נפגע, מה החוק המקומי אומר? האם ההתנהגות נחשבת שם לעבירה? אם לא – לא ניתן להחיל את המשפט הפלילי הישראלי על אותה התנהגות.
2. הגנה כפולה- סייג כפול לאחריות פלילית- אם המשפט הישראלי מאפשר לנאשם לטעון להגנה ( הגנה עצמית לדוגמא) , אין צורך להמשיך הלאה, אם יש לו הגנה יש לו הצדק מאותה התנהגות. בהנחה שההגנה לא פוטרת אותו, יתכן מצב שאין לו הגנה אך יש לאותה התנהגות הגנה לפי המשפט המקומי ששם הדבר התרחש וכאן תהיה התחשבות.
3. אם יוכיח האדם שהוא כבר נתן את הדין על אותה התנהגות במקום בו ההתנהגות התרחשה (אם יצא מורשע ונתן את העונש) לא ניתן לשוב ולשפוט אותו בארץ אפילו אם היה מצב שאם היה נשפט בארץ עונשו היה שונה (לדוגמא מאסר ארוך יותר). לא ניתן לשפוט אותו יותר.
4. סעיף קטן ג לסעיף 14- לא ניתן לתת לו עונש חמור יותר מאשר העונש שהיה מקבל במדינה בה בוצעה העבירה.
החלת המשפט הפלילי לא על הפוגעים באזרח ישראלי או תושב אלא על אזרחים ישראלי שבחו"ל הם הפוגעים.
ס' 15: הפוגע הוא ישראלי. המטרה היא לא לאפשר להפוך את מדינת ישראל כמדינת מקלט.
• אם יש לנו אמנת הסגרה עם המדינה והמדינה הפעילה את האמנה ונעתרנו לבקשה והסגרנו אותו והוא נתן שם את הדין- אין תחולה ולא שופטים אותו פעמיים- יהיו תוצאות המשפט אשר יהיו.
• אם לא הוסגר האדם ,אם לא היתה בקשה או שאין אמנה עם המדינה – ישפט האדם פה בארץ.
• מדובר או באזרח או תושב בין שאותו אדם היה אזרח בזמן התנהגותו (מבחן אזרחות הוא זמן ביצוע העבירה) או לחלופין הפך להיות אזרח בשלב מאוחר יותר. או שהיה אזרח בזמן ביצוע העבירה, או כאשר עבר את העבירה לא היה אזרח אבל לאחר מכן בא לישראל וקיבל אזרחות וכעת כשאנו שופטים אותו קיבל אזרחות.
עוון= כל עבירה שהעונש הוא יותר מ 6 חודשים.
חטאים= פחות מ 6 חודשים ס' 15 לא מתעסק בזה.
יש התנהגויות שאם לא פגעו במדינת ישראל או לא נעשו כלפי או ע"י אזרחי מדינת ישראל לא נשפוט אותם.
סעיף 15 אומר שגם אם מצאת שיש תחולה למשפט הפלילי- תתחשב באותם סייגים המוזכרים ב 14ב+ג- עבירה לפי דיני המקום שאין שם סייג לאחריות פלילית וגם שהעונש שניתן לגזור על אותו בחו"ל הוא לא חמור מזה שניתן לשפוט פה בדין הישראלי. אותם סייגים יחולו גם בסעיף זה.
לעניין שיפוטו של תושב ישאל שעבר בחו"ל עבירה – מדינת ישראל המעמידה אותו לדין תתחשב במה יכול היה ליקרות לו אם היה נשפט לפי הדין הזר בחו"ל – האם אותה התנהגות היתה בכלל עבירה לפי הדין הזר? אם התשובה לא- לא ניתן להחיל את המשפט הישראלי. אם זה כן עבירה- האם שם יכול היה אותו אדם להתגונן מפני העבירה ע"י טענת הגנה לפי המשפט המקומי? אם כן- שוב אותה טענת הגנה  תעמוד גם פה.
בכל מקרה לא יוטל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן להטיל במדינה בה עבר את העבירה.
ישנו הבדל בין 14 ל 15 : בהמשך של סעיף 15 ב נאמר שהסייג שנאמר בסעיף 14 (ההתחשבות בשאלה האם אותה התנהגות עבירה לפי דיני המקום) "השאלה לא תובא בחשבון ולא תשאל – לא יחול אם העבירה היא ריבוי נישואין או העבירה לפי סימן י לפרק ח שעבר בקטין או בקשר לקטין או עבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות לפי ס' 203 א, מי שהיה בזמן עשיית העבירה אזרח ישראלי"- שוב מתחשבים בדין הזר כמו בסעיף 14, מתי לא נתחשב בדין הזר?
לא נתחשב אם מדובר בעבירה של ריבוי נישואים- גם אם נוכיח שבדין הזר דבר זה אינו עבירה לפי דיני המקום. בעיני המדינה אזרח ישראלי שמנסה לאכוף את הדין הישראלי ע"י יציאה למדינה המתירה את זה הוא פוגע במערכת הערכית של מדינת ישראל, בהיותו אזרח של מדינת ישראל ( או תושב). פרק ח סימן י – זנות ותועבה שנעברו בקטין או בקשר לקטין - גם אם נוכיח שעבירה זו מותרת לפי הדין הזר מדינת ישראל לא תתחשב . כמו כן גם סחר בבני אדם לעיסוק בזנות לפי סעיף 203 א- העבירה הוספה לחוק העונשין בשנת תשס"ג , הוספה לאחר שאיימו להוסיפנו לרשימה השחורה בעולם המתירה זאת, אזהרה זו הביאה את מדינת ישראל לשתף פעולה עם האמנה הבינלאומית, תוקנה את חוקי המדינה להיות יותר תרבותיים.
הוא צריך להיות אזרח ישראלי בזמן ביצוע העבירה כדי לעבור על חוקיה באותו זמן. אדם כזה שלא היה אזרח ישראלי באותו זמן והפך מאוחר יותר להיות אזרח ישראלי , המדינה יכולה אם תהיה בקשה כזאת להסגיר אותו.ההתחשבות בדין הזר זה מתוך כבוד למדינה האחרת.

תחולה אוניברסלית לחץ כאן